Ben Hé-Hé disait: «La récompense est proportionnelle à l’effort.»

בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא

Ben Bag-Bag disait: «Tourne et retourne-la (la Tora en tout sens), car tout est en elle; scrute-la, vieillis et use-toi par elle et ne t’en sépare jamais; car il n’est rien de mieux pour toi.»

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה:

Yehouda, fils de Téima, disait: «Sois hardi comme le léopard, léger comme l’aigle, vif comme le cerf et puissant comme le lion, pour accomplir la volonté de ton Père qui réside dans les cieux.» Il disait aussi: «l’effronté ira à la Géhenne mais le réservé ira au jardin d’Eden. Et: «Éternel, notre Dieu et Dieu de nos ancêtres, consens à rebâtir Ta ville (Jérusalem) bientôt et de nos jours (de notre vivant), et donne-nous part à Ta Tora [parmi ceux qui accomplissent ta volonté].»

יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ:

Quiconque possède les trois vertus suivantes est un disciple d’Abraham notre père; quiconque a les trois vices opposés est un disciple de Balaam l’inique. L’œil (le regard) bienveillant, l’humilité et la réserve caractérisent les disciples d’Abraham; l’œil (le regard) malveillant, l’orgueil et l’insolence caractérisent les disciples de Balaam. Quelle différence entre la destinée des disciples d’Abraham et celle qui est réservée aux disciples de Balaam! Les premiers jouiront du bien de ce monde, et hériteront du monde futur, ainsi qu’il est dit: «Je réserverai de grandes richesses à ceux qui M’aiment et Je remplirai leurs trésors» (Proverbes 8,21). Mais les disciples de Balaam auront la Géhenne en partage, et seront précipites dans l’abîme, ainsi qu’il est dit: «Et Toi, Éternel, Tu les précipiteras dans le gouffre de la perdition; hommes sanguinaires et perfides, ils n’atteindront pas la moitié de leurs jours. Moi, au contraire, je place ma confiance en Toi» (Psaumes 55,24).

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

Quiconque rend la collectivité méritante, la faute ne retombe pas sur lui; mais quiconque entraîne la collectivité dans la faute, l’opportunité du repentir ne lui sera pas accordée. Moïse était vertueux et rendait la collectivité méritante; aussi le mérite de celle-ci lui fut-il attribué, comme il est dit: «Il [Moïse] a pratiqué la justice de Dieu, et a fait régner Ses lois en Israël» (Deutéronome 33,21). Jéroboam était un pécheur et a fait pécher la collectivité; aussi l’impiété de celle-ci lui fut-elle imputée, ainsi qu’il est dit: «À cause des péchés que Jéroboam a commis, et qu’il a fait commettre à Israël» (I Rois15,30).

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) צִדְקַת ה’ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו) עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

Toute controverse qui a pour but (d’exalter) le Nom céleste (divin) finira par perdurer; mais celle qui n’a point pour but le Nom céleste (mais des considérations intéressées) ne perdurera pas. Quel est l’exemple d’une controverse qui a pour but le Nom céleste? C’est celui de la controverse entre Hillel et Chamaï. Et celui d’une controverse qui n’a pas pour but le Nom céleste? C’est celui de la querelle menée par Corah avec ses partisans (contre Moïse et Aaron).

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

Tout amour qui dépend de quelque chose, si la chose disparaît, l’amour disparaît. Tout amour qui ne dépend pas de quelque chose, ne disparaîtra jamais. Qu’est un amour qui dépend de quelque chose? C’est (comme) celui d’Amnon pour Tamar. Et qu’est un amour qui ne dépend pas de quelque chose? C’est (comme) celui entre David et Jonathan.

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן: